|
作词 : רועי גור |
|
作曲 : רועי גור |
|
בישיבה בתלפיות, אני ויהודה איש קריות |
|
לא קראנו הלכה בין השורות |
|
כשקראתי לקב"ט, נכנסה לה השבת |
|
התבלבלתי ונשפתי ת'נרות |
|
אני לא יודע איך, אבל התחלתי לברך |
|
וכנראה מהסידור הלא נכון |
|
הם חיבקו אותי מוזר, ואמרו "אתה מפוזר |
|
אל תרוץ, אתה זקוק להליכון" |
|
אז הגיע לו הרב, עם מאה איש מאחוריו |
|
"אני רואה בך ת'חושך" הוא אמר |
|
אמרתי "זה נשמע קשה, אבל אתה בטח לא משה |
|
זו השעה שלך לרדת מההר" |
|
"קח ת׳רגליים ותלך" הרב אמר לי וחייך |
|
למרות שהיה לו מצב רוח די קרבי |
|
לא ראינו עין-עין, אבל הוא בטח לא שם זין |
|
מזוג ת'יין אליהו הנביא |
|
אל תעירו אותי |
|
הענן הזה נוגע |
|
אל תעירו אותי |
|
לא רוצה להשתגע |
|
אל תעירו אותי |
|
תחפש משמעות או שתגווע עד שתמות |
|
אל תעירו אותי |
|
העולם שלי חשוף |
|
אל תעירו אותי |
|
כי קשה פתאום לעוף |
|
אל תעירו אותי |
|
כשיחדיו מרגיש לחוד, געגועים לגן העדן האבוד |
|
בקידוש בבית הוריי, אברהם וגם שרה |
|
התגלו אליי בשעת הנעילה |
|
אני הרכנתי את הראש כשהם ירקו את התירוש |
|
ושאלו לאן אבדה לי ההילה |
|
הם קפצו בבהלה כשאמרתי "היא הושאלה, |
|
לנחש שהוריד אותי מהסולם" |
|
הם גזרו לי את כנפיי, טפחו על כתפיי |
|
ואמרו "ת'חדש אתה עכשיו כמו כולם" |
|
עשיתי כמיטב יכולתי להיות מי שאני |
|
אבל כולם רוצים סביבם אדם פשוט |
|
נטשתי עץ חיים אחד בשביל עץ חג המולד |
|
ועכשיו אני בסך הכול קישוט |
|
אין מקום להיות רגשן כשאתה אדם עקשן |
|
אנוכי הפרתי את מנוחתי |
|
אבל עמוק בתוך הרפש, תהיה לי שלוות נפש |
|
כאשר אנפח את נשמתי |
|
אל תעירו אותי |
|
הענן הזה נוגע |
|
אל תעירו אותי |
|
לא רוצה להשתגע |
|
אל תעירו אותי |
|
תחפש משמעות או שתגווע עד שתמות |
|
אל תעירו אותי |
|
העולם שלי חשוף |
|
אל תעירו אותי |
|
כי קשה פתאום לעוף |
|
אל תעירו אותי |
|
כשיחדיו מרגיש לחוד, געגועים לגן העדן האבוד |
|
מחפש תשובה |
|
לא מוצא סיבה |
|
לצאת מהקליפה |
|
שורף את הכתובה |
|
עמידת ידיים |
|
במצב ביניים |
|
עוד מלך בלי שיניים |
|
בכיסוי עיניים |
|
סעודה מפסקת |
|
בטן מתפרקת |
|
שכינה מתרחקת |
|
מתפגר בשקט |
|
מנסה לרשום |
|
אין אויר לנשום |
|
אם הסוף הוא התחלה, אז תחזיקו ת'מושב |
|
הולך להיות מעניין בדיוק עכשיו |
